פסי האטה

פסי האטה הם בליטות לרוחב הכביש שנועדו לגרום לנהג להאט את מהירות נסיעתו.

זה אחד האמצעים המקובלים למיתון תנועה.

חתך הרוחב של פס ההאטה הוא בדרך כלל קשתי, רוחבו שנמדד לאורך הכביש רחב מספיק, עם גובה מרבי מבוקר, כדי שלא לגרום לנהג לאבד שליטה על הרכב בעת המפגש עם הפס.

הגובה המרבי תלוי במהירות אליה רוצים להאט את תנועת כלי הרכב.

רוחב הפס נועד להבטיח שבשלב מסויים כל ארבעת הגלגלים של הרכב יהיו על הפס.

השילוב של רוחב הפס וגובהו המרבי, חשוב גם כדי להבטיח שהפס לא יפגע בתחתית המרכב של המכוניות.

אחד הנושאים הבעייתיים הוא פס-האטה בכביש בו עוברים קווי אוטובוסים.

באוטובוס בו יש נוסעים בעמידה, הטילטול של הפגיעה בפס, עלולה לגרום לנפילה של נוסע עומד.

המקום ההגיוני ביותר להתקנת פס-האטה בתוואי הנסיעה של אוטובוסים הוא בתחום התחנה.

בתחנה האוטובוס עוצר ועומד, ולכן ההסתברות של נפילת נוסע עקב הפגיעה בפס היא קטנה עד אפסית.

לגבי אוטובוסים שאינם עוצרים בתחנה, גם הם צריכים להאט כמו שאר כלי הרכב, למהירות שאליה תוכנן הפס.

מקובל לתכנן לאוטובוסים פסי האטה רחבים יותר מפסי האטה לרכב פרטי, בגלל המרחק הגדול יותר בין הגלגלים הקדמיים לגלגלים האחוריים, בהשוואה לרכב נוסעים פרטי. הרכב הפרטי "נהנה" מזה.

החתך הקשתי של הפס צריך להיות סינוסי (כמו גרף הסינוסים של זוויות), ולא מקטע מעגלי, כדי שהעליה על הפס תהיה חלקה והדרגתית, כדי שהגלגלים לא יקבלו מכה בעת המפגש עם הפס.

חתך סינוסי נדרש וחשוב בעיקר בפסי-האטה בשכונות מגורים, כי המכה שהגלגלים מקבלים בעת המפגש עם פס שהחתך שלו מעגלי, גם משמיעה רעש. קול הרעש של המכה מפריע לדיירים השכנים בשעות הלילה.

2. פסי האטה בכבישים בין עירוניים

לא להיבהל, לא מוצע להתקין פסי האטה כבישים בין עירוניים.

כן מוצע להתקין פסי האטה על השוליים בכבישים בין עירוניים. זאת כדי להתמודד עם התופעה של עקיפת שיירת מכוניות הנוסעות בחוק, לאט כי הכביש פקוק, ע"י נהגים חצופים.