סובסידיה לתחבורה ציבורית

במשרד האוצר, התקציב לסובסידיות כולל גם סובסידיות למזון וגם סובסידיות לנסיעה בתחבורה ציבורית.

הסובסידיות למוצרי יסוד של מזון ניתנות כדי לאפשר לאזרחים נצרכים לקיים רמת חיים מינימלית.

עם זאת, למדינה אין עניין שהאזרחים יקנו דווקא את המוצרים המסובסדים ולא יקנו מוצרים אחרים.

שונה המצב לגבי תחבורה ציבורית.

למדינה צריך להיות עניין, לעודד שימוש בתחבורה ציבורית.

שימוש בתחבורה ציבורית מקטין את העומס בכבישים, מקטין עקב כך את מספר התאונות הדרכים, ומקטין את הצורך של המדינה להשקיע בכבישים. להשקיע בהרחבת כבישים קיימים, להשקיע בהרחבה ורימזור של צמתים קיימים, להשקיע בסלילת כבישים חדשים, ובהקמת מחלפים.

הכנסת כל סוגי הסובסידיות לסל אחד הנקרא "סובסידיות" הוא טעות.

בעוד שהסובסידיות למזון הן עזרה של המדינה לשכבות האוכלוסיה החלשות במשק, הסובסידיות לתחבורה ציבורית הן למעשה עזרה של המדינה לעצמה.

פרמיה בנוסף לסובסידיות

הסיבה העיקרית למיעוט השימוש בתחבורה ציבורית הוא רמת השרות הירודה. רמת השרות מתבטאת גם בתדירות הנסיעות ואי הקפדה על לוחות זמנים, גם בצפיפות והדוחק באוטובוסים וברכבות בשעות השיא, וגם בהתנהגות נהגי האוטובוסים ששוכחים, או לעצור בתחנה, או לפתוח דלת, או דווקא לסגור אותה לפני שאמא עם עגלת תינוק הספיקה לרדת.

גם מבנה הסככות של תחנות האוטובוסים רחוק מלעודד שימוש בהן. מעט צל מהשמש והגנה מעטה מהגשם. הסככות קטנות, עשויות מזכוכית ההופכת אותן לחממות בשמש, והן משמשות יותר כשלטי פרסומת מאשר כסככות.

כדי לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית וכדי לעודד את חברות האוטובוסים לשפר את רמת השרות,

על הממשלה לשלם לחברות האוטובוסים פרמיה על כל נוסע שעבר לנסוע מהרכב הפרטי אל האוטובוס, בנוסף על תשלום הסובסידיה.

כל חברת אוטובוסים שתציג גידול במספר הנוסעים לעומת החודש הקודם, צריכה לקבל פרס, מענק כספי משמעותי.

נת"צים

מרכיב חשוב ברמת השרות הוא משך הנסיעה.

כדי שנוסעים ישתמשו בתחבורה הציבורית, צריך לתת לה עדיפות בכבישים ובצמתים.

השיטה הזולה ביותר לנתינת עדיפות היא הקצאת נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית (נת"צ).

אפשר לעשות זאת ע"י סלילת נתיב נוסף, ואם לא ניתן, להוסיף נתיב, לגרוע נתיב מהרכב הפרטי, לטובת התחבורה הציבורית.

אולי אני טועה

יתכן שמבחינת פקידי משרד האוצר, עדיף שהציבור ימשיך להשתמש ברכב הפרטי, כי המיסים הכלולים במחיר הרכב ובמחיר הדלק, הם מקור הכנסה חשוב למדינה. חשוב יותר מהשעות שהנהגים והנוסעים מבזבזים בפקקים.

גם תאונות הדרכים הם מקור הכנסה למדינה. חברות הביטוח והמוסכים משלמים מיסים, וכל רכב שהושבת בגלל תאונה, משמעותו רכישת רכב חדש שמחירו עתיר מיסים.

ניתן לקרוא על כך באתר זה, במאמר על חשיבות תאונות הדרכים.

הקשר לתקן החניה

תקן החניה משנת 2016 קובע מספרים מרביים למקומות חניה, כתלות במרחק מצירי תחבורה ציבורית.

התקן מניח שקיימת בישראל תחבורה ציבורת נאותה שיכולה לשמש תחליף לשימוש ברכב פרטי.

התקן מניח שקיום מקומות חניה מעודד שימוש ברכב פרטי והעדר מקומות חניה יוביל לשימוש בתחבורה ציבורית. על ההשפעה של תקן החניה ניתן לקרוא באתר זה, במאמר העוסק בהנחיות לתכנון חניה.

בפועל, התחבורה הציבורית בישראל היא יותר משאלת לב מאשר שרות שניתן לסמוך עליו.

אילו היתה קיימת תחבורה ציבורית איכותית, הציבור ביוזמתו היה נמנע מלעמוד בפקקים ולבזבז שעות בכבישים.

גם הרכבת הקלה אינה תחליף אמיתי לשימוש ברכב פרטי, כי בחישוב כולל של הזמן, מרגע היציאה מדלת המוצא עד הכניסה לדלת היעד, לרוב לא נחסך זמן לעומת זמן הנסיעה באוטובוסים.